יום שני, 14 במרץ 2011

הומור בגיל הזהב חלק ב'

הומור אצל בני גיל הזהב

הומור חשוב בכל גיל, אך בגיל הזהב חשיבותו עולה עוד יותר מבחינה בריאותית, משום שקשישים נוטים לחלות יותר מאשר אנשים צעירים. מחקרים רבים הראו את הקשר בין הפחתת מתחים ושימוש בהומור לבין ירידה במספר המחלות ובחומרתן, הסיכוי להחלים ממחלות קלות וקשות, וכן תוחלת חיים.

הומור נחשב לכלי תרפויתי, וברחבי העולם אף קיימות אגודות ועמותות כמו גם מטפלים פרטיים שעושים בהומור שימוש ככלי מרכזי לטיפול תומך בקשישים. בארץ למשל קיימות סדנאות של "יוגה צחוק" המיועדות לקשישים, ומטרתן לגרום לקשישים לצחוק כמה שיותר על מנת להעלות את רמת האנדרופינים וההורמונים בגוף אשר יוצרים תחושה טובה, ונמצאו כבעלי השפעה חיובית על המצב הבריאותי.

גם במצבים קשים כגון מחלות דמנטיות דוגמאת אלצהיימר נמצא שבשלבים הראשונים של המחלה יש להומור השפעה חיובית ומעקבת על מצבו של הקשיש. השפעה זו נובעת מהעובדה שההומור כולל בתוכו שלושה סוגים של חוויות:

א. חוויה רגשית- ההומור גורם לשמחה, ושמחה גורמת לשחרור חומרים בגוף שמפחיתים כאב ומשפרים תפקוד.

ב. חוויה פסיכולוגית- ההומור עשוי לגרום לצחוק, אשר גם לו השפעה על שחרור החומרים בגוף. כמו כן, קל יותר להתקרב וליצור קשרים לאדם שמסוגל לצחוק ולהתייחס לחיים בהומור, ולכן קשישים שמצליחים לעשות שימוש בהומור נוטים להיות פחות בודדים, ולכך יש משמעות גדולה מאוד בהתפתחותו של אלצהיימר.

ג. חוויה קוגניטיבית- הומור (בעיקר מהסוג שמצחיק אנשים מבוגרים) דורש שנינות וחשיבה. בעיצומו של תהליך דמנטי, נפגעות יכולות קוגניטיביות, אך ככל שהאדם מסוגל לשמור על רמת תפקוד קוגניטיבי למשך זמן רב יותר, כך התפתחותה של המחלה מואטת.

אין תגובות: