מחלת האלצהיימר הינה מחלה כרונית המתאפיינת בירידה הדרגתית ביכולות הזיכרון, ההתנהגות והחשיבה הקוגינטיבית. ההשפעה על מצבו הנפשי של החולה עצמו, לרוב מתרחשת בשלבים הראשונים של המחלה. תודה לאתר אלצהיימר אשר מסר לנו את המידע המפורט במאמר זה.
בשלבים המאוחרים יותר הירידה בחשיבה הקוגניטיבית ובזכרון למעשה "חוסכות" מן החולה את המודעות למצבו לפחות במרבית הזמן. מלבד הקשיים איתם מתמודד החולה עצמו , מחלת האלצהיימר נוטה להשפיע בצורה משמעותית על בני המשפחה המטפלים בחולה. במרבית המקרים הנטל העיקרי בטיפול "נופל" על בן משפחה אחד כגון בן/בת הזוג או אחד מהילדים. בהתאם ליכולות המשפחה וצרכי החולים לעיתים נעזרות המשפחות בסיוע של עובד זר.
על פי מחקרים אפידמיולוגים אשר נעשו בישראל, נראה כי בחלק גדול מן המקרים נשים נוטות להיות המטפלות העיקריות כפי הנראה כתוצאה ממעין מצב של "המשכיות" מסטטוס של עקרות בית. עוד נמצא כי היכולות של נשים לעמוד בלחץ הנפשי והגופני הרב אשר מתרחש במהלך טיפול מסוג זה, הינו גדול יותר. יתכן ונשים "נמצאות" בתפקיד המטפל בשל היכולת להעניק תמיכה רגשית גבוהה יותר מאשר בגברים מטפלים ולכן להימנע לפחות חלקית, מתחושת התסכול המלווה מצב זה במרבית המקרים.
במרבית המקרים מספרים המטפלים העיקריים בחולה, כי הסיבה העיקרית למועקה בחיי היום יום, הינה הירידה הקשה ברמת הזיכרון של החולה ובשינויי ההתנהגות הקשים המלווים את הירידה בזכרון. חולים רבים הופכים אלימים מילולית ולעיתים פיזית כלפי משפחתם הקרובה, לרוב מצב זה נובע מתחושות רדיפה (פרנויה) מהם סובלים החולים.
חלק מן הסיבוכים אשר לעתים עלולים להתרחש כתוצאה מהנטל והשחיקה , הם הזנחה והתעללות בחולה עצמו. שכיחותה של בעיה זו עלתה במהלך השנים ולכן דגש רב ניתן בשנים האחרונות לטיפול מסייע לבני משפחות המטפלים בחולים דמנטיים. בחלק גדול מן המקרים מודים המטפלים כי בסופו של דבר נאלצו להוציא את החולה מהסביבה הבייתית שלו ולמצוא מוסד מטפל, מחשש שיפגעו בבן המשפחה.
מחקרים רבים נעשו בעולם במטרה לבחון את ההשפעה ארוכת הטווח של טיפול בחולה בעל דמנציה על המטפל העיקרי. חלק רב מן המחקרים מצאו כי מצב "הסטרס" בו נמצאים המטפלים גורם לירידה במצבם הגופני, הנפשי והחברתי :
בעיות גופניות
מחקרים השוואתיים אשר נעשו בין אוכלוסיה המטפלת בחולים כרוניים לבין אנשים בני אותו גיל ואינם מטפלים בחולים, היראתה כי בקרב אוכלוסיית המטפלים בחולים דמנטיים לרבות חולי אלצהיימר, התחלואה גבוהה יותר. המצבים העיקריים אשר בהם נמצאו הבדלים כללו בעיות כגון עלייה בלחץ הדם ומחלות זיהומיות אקוטיות. יתכן והסיבה כי מטפלים נוטים לסבול יותר מזיהומים חדים, נובעת משינויים בתפקוד תאי מערכת החיסון הנובעים ממתח נפשי לאורך תקופה ממושכת. הפגיעה במערכת החיסון עלולה להוביל לירידה ביכולת הגוף להחלים ממחלה ובריפוי פצעים.
בעיות גופניות נוספות עליהם מתלוננים מטפלים כוללים נדודי שינה, הפרעות במערכת העיכול , שינויים בהרגלי האכילה וכאבי ראש.
בעיות נפשיות וחברתיות
חלק גדול מהמטפלים מודים כי ניתן לחלק את ההתמודדות הנפשית לשתי תקופות עיקריות. בשלבים הראשונים של המחלה , בו החולה עדיין מודע למצבו (ולעיתים שרוי בדכאון) קיימת תחושה דיכאון, רחמים וחוסר אונים ממצבו של החולה עצמו ועתידו. במהלך השנים מתרחש תהליך התנתקות "ופרידה" מהאדם עצמו, ולאחר מכן מרבית המועקה הנפשית נובעת מהתסכול של השינוי בצורת החיים. מטפלים רבים חשים בידוד נוראי מן החברה ,זאת מאחר וראשית, הם אינם יכולים להשאיר את החולה לבד ושנית קיים פחד מהזמנת אורחים לבית החולה לרוב בשל המבוכה מן המצב.
למידע נוסף: אלצהיימר באתר מרכז מידע גיל הזהב
