במחקר ישראלי חדש שעקב אחרי יותר מאלף קשישים בני 70 ומעלה במטרה להבין את הקשר בין רצון הקשישים לחיות ובין שיעורי התמותה שלהם התבררו מספר עובדות מפתיעות. המחקר נוהל על ידי פרופסור שרה כרמל יו"ר אגודת הגנטולוגיה הישראלית ומנהלת מרכז רב תחומי לחקר הזקנה באוניברסיטת בן גוריון.
מהמחקר עולות המסקנות הבאות:
לקשישים רצון רב יותר לחיות מאשר לקשישות
הרצון לחיות יורד בקרב שני המינים עם ההזדקנות
לנשים פחות רצון לחיות במצבי בריאות קשים - סופניים
פרשנות פרופ' כרמל לתוצאות הניסוי הן:
הרצון לחיות מנבא מצוין תמותה אצל נשים
אצל גברים המצב שונה. המנבא הראשון בחשיבותו לתמותה הוא הגיל, ואחר כך נמצאים התפקוד הפיזי, רמת ההערכה העצמית של בריאות, קיום עבודה מחוץ לבית והתנדבות, הערכה עצמית ורק אחרון הרצון לחיות.
לדברי פרופ' כרמ, הרצון לחיות מוסבר על ידי מספר רב של משתנים. לרצון לחיות קשר רב יותר למאפיינים פיזיים אצל גברים ולמאפיינים פסיכו-חברתיים אצל נשים. כמו כן הוא קשור להיבטים תרבותיים (עולים חדשים לעומת ותיקים).
מסקנה מדהימה מהמחקר היא שהרצון לחיות נחלש באופן משמעותי ככל שעולה הגיל וכן כי לרצון לחיות השפעה מהותית על שיעורי התמותה של הקשישים.
עליה וקוץ בה
האם ניתן להבין מהמחקר כי הסיבה לתמותת קשישים היא הירידה ברצון לחיות?
הרצון לחיות נגזר מאופיו של האדם, מצבו הבריאותי, מצב נפשי והחברתי. אדם קשיש נפטר מאחר והוא קשיש ולא עקב הירידה ברצון לחיות שנובעת מהגיל. לאנשים אשר נמצאים במצב בריאותי סופני קיימת פגיעה גם ברצון לחיות. הרצון לחיות אינו הסיבה לשיעורי תמותה גבוהים אלא נובע ממצבו הבריאותי של הקשיש שקובע את תוחלת החיים שלו.
במקביל ניתן להגיע למסקנות מדהימות נוספות:
לקשישים תוחלת חיים קצרה יותר מאשר לצעירים
אנשים במצב סופני נוטים למות יותר מאנשים בריאים
לאנשים מתים אין רצון לחיות
מסקנה יותר הגיונית:
ככל שאדם קרוב לסוף חייו הרצון שלו לחיות פוחת
הרצון לחיות מושפע מהגורמים המשפיעים על מצבו של האדם
מהמחקר עולות המסקנות הבאות:
לקשישים רצון רב יותר לחיות מאשר לקשישות
הרצון לחיות יורד בקרב שני המינים עם ההזדקנות
לנשים פחות רצון לחיות במצבי בריאות קשים - סופניים
פרשנות פרופ' כרמל לתוצאות הניסוי הן:
הרצון לחיות מנבא מצוין תמותה אצל נשים
אצל גברים המצב שונה. המנבא הראשון בחשיבותו לתמותה הוא הגיל, ואחר כך נמצאים התפקוד הפיזי, רמת ההערכה העצמית של בריאות, קיום עבודה מחוץ לבית והתנדבות, הערכה עצמית ורק אחרון הרצון לחיות.
לדברי פרופ' כרמ, הרצון לחיות מוסבר על ידי מספר רב של משתנים. לרצון לחיות קשר רב יותר למאפיינים פיזיים אצל גברים ולמאפיינים פסיכו-חברתיים אצל נשים. כמו כן הוא קשור להיבטים תרבותיים (עולים חדשים לעומת ותיקים).
מסקנה מדהימה מהמחקר היא שהרצון לחיות נחלש באופן משמעותי ככל שעולה הגיל וכן כי לרצון לחיות השפעה מהותית על שיעורי התמותה של הקשישים.
עליה וקוץ בה
האם ניתן להבין מהמחקר כי הסיבה לתמותת קשישים היא הירידה ברצון לחיות?
הרצון לחיות נגזר מאופיו של האדם, מצבו הבריאותי, מצב נפשי והחברתי. אדם קשיש נפטר מאחר והוא קשיש ולא עקב הירידה ברצון לחיות שנובעת מהגיל. לאנשים אשר נמצאים במצב בריאותי סופני קיימת פגיעה גם ברצון לחיות. הרצון לחיות אינו הסיבה לשיעורי תמותה גבוהים אלא נובע ממצבו הבריאותי של הקשיש שקובע את תוחלת החיים שלו.
במקביל ניתן להגיע למסקנות מדהימות נוספות:
לקשישים תוחלת חיים קצרה יותר מאשר לצעירים
אנשים במצב סופני נוטים למות יותר מאנשים בריאים
לאנשים מתים אין רצון לחיות
מסקנה יותר הגיונית:
ככל שאדם קרוב לסוף חייו הרצון שלו לחיות פוחת
הרצון לחיות מושפע מהגורמים המשפיעים על מצבו של האדם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה