שעות נוספות - עובד סיעודי זר

עשרות אלפי עובדים זרים בתחום הסיעוד נמצאים בישראל ומטפלים בקשישים, נכים וילדים בעלי מוגבלויות. עובד זר סיעודי נמצא בבית המטופל במשך כל שעות היממה ולכן עולה השאלה האם הוא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה.

שאלה זו נדונה בבית המשפט לענייני עבודה בנצרת

בית המשפט קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 - לא חל על יחסי העבודה בין עובד סיעודי זר לבין המטופל מאחר כי עבודת המטפל מחייבת מידה מיוחדת של אמון אישי - על פי סעיף 30(א)(5) לאותו חוק - ולכן אין לשלם שעות נוספות לעובד זר וסעיף זה אינו אמור לחול על תנאי העבודה.

הנקודה החשובה ביותר בנושא זה היא אומדן שעות העבודה. כל עוד אין רישום מדוייק של שעות העבודה - לא ניתן לפסוק תשלום בגין שעות נוספות!!

שאלה נוספת היא מיהו המעסיק של עובד זר סיעודי. נקודה זו חשובה במיוחד מאחר ולעובד מגיעים תשלומים לאחר פטירת המטופל - בין אם הפרשי חופשה או פיצויי פיטורין. במידה והמעסיק הינו המטופל שנפטר ואין לו רכוש הרי העובד לא יוכל לקבל את המגיע לו למרות שקיימים ילדים או בני משפחה אחרים.

בעניין זה נפסק כי:

"על כן סבורים אנו כי קביעה גורפת ומוחלטת לפיה המטופל בלבד הוא המעביד, בכל מערכת נסיבות שהיא, עלולה להביא למצב של ניצול לרעה של העובד הסיעודי והותרתו חסר הגנה, כאשר בבואו לתבוע את זכויותיו מידי מי שהיה המוציא והמביא הכל יכול בנוגע להעסקתו מתחילתה ועד סופה - יתנער האחרון מחובות המעביד על בסיס הטענה שלא הוא זה שהעסיק את העובד.

דברים אלה יפים ביתר תוקף, כאשר עסקינן בעובדים זרים, שלא רק שאינם שולטים בשפה והם נטולי משפחה קרובים או מקורבים בישראל, אלא שמקום עבודתם הוא גם ביתם, ובמובנים מסויימים ניתן אף לומר כי גורלם בידי מעבידם."

אומנם במקרה הנדון קבע השופט כי לא ניתן לקבוע מי היה המעסיק ולכן המטופל המנוח נחשב בלעדית למעסיק אולם במקרים אחרי יכולה להיות החלטה אחרת.

עב 1833/06